<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער ראשון</h1>
<h2>דף כא:</h2>
המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים. והאוכל עצמו צריך נטילת ידים, ואע"פ שאינו נוגע במאכל אלא אחר הוא המאכילו, והוא הדין האוכל במגריפה שצריך נטילת ידים. אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, אע"פ שהוא נותן לתוך פיו. ואסור לזלזל בנטילת ידים. וצוויין הרבה צוו חכמים על נטילת ידים, והזהירו על הדבר שאפילו אין לו מים אלא כדי שתיה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן. צריך אדם לנגב ידיו ואחר כך יאכל, וכל האוכל בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא. והנוטל ידיו באחרונה אינו [צריך] ניגוב, והרמב"ם ז"ל שכתב מנגב ואחר כך מברך ברכת המזון, לא נראו דבריו. ותכף לנטילת ידים ברכת המזון, ולא יפסיק ביניהם בדבר אחר. אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו אסור, עד שיברך ברכת המזון.
